העפעף אינו סתם קפל עור. לעפעף מבנה מורכב מאד הכולל שמונה שכבות שונות ביניהן מספר שרירים אשר תפקידם לאפשר תנועת פתיחה וסגירה יעילה ומהירה של העפעפיים. תנועה זו הכרחית לצורך תפקוד תקין של העפעפיים. לעפעפיים שני תפקידים מרכזיים: הגנה על העין מפני פגיעת גופים זרים חיצוניים ע"י מצמוץ אינסטינקטיבי ופיזור שכבת הדמעות על פני העין לשמירה על הלחות הטבעית ע"י מצמוץ טבעי.
אלו הן שכבות העפעף השונות המפורטות מהצד החיצוני לפנימי:
השכבה החיצונית ביותר היא שכבת העור שהוא העור הדק והעדין ביותר בגוף האדם. שרירי העפעף העמוקים שולחים שלוחות, אשר מתחברות אל העור ויוצרות את קפל העפעף הנורמאלי, הנוצר בזמן פתיחת העין. עם הגיל עור העפעף נמתח באופן טבעי וגורם לצניחה של עור העפעף לכיוון הריסים ואף מעבר לכך היוצרים מראה מבוגר ואף עשוי להפריעה בראיה. מצב זה מכונה צניחת עפעפיים מדומה. מתחת לעור מצוי שריר הקרוי "אורביקולרס אוקולי" אשר תפקידו לסגור את העפעף. שריר האורביקולריס מסודר בצורת טבעות, טבעות, ההולכות ומתרחבות מסביב לעין. הוא מגיע עד לגבה ולחלק העליון של הלחי. שריר האורביקולריס נמתח עם הגיל, עובדה התורמת להיווצרות שקיות מתחת לעיניים. התכווצותו של שריר האורביקוריס יוצרת עם השנים את הקמטים בצידי העין. ניתן למנוע באופן חלקי את היווצרות קמטים אלה או לטשטשם ע"י הזרקה של חומר הקרוי בוטוקס לשריר האורביקולריס. חומר זה מחליש את פעילות השריר וכך מונע את יצירת הקמטים.מתחת לשריר האורביקולריס (הסוגר את העפעף) מצויה יריעת רקמת חיבור הדוקה הקרויה ספטום אורביטלי (מחיצת הארובה). שכבה חשובה זו מפרידה בין השרירים והשומן המצויים בעומק הארובה ובין החלק החיצוני של העפעף. לשכבה זו מספר תפקידים ביניהם מניעת מעבר זיהומים אל תוך עומק ארובת העין. כמו כן הספטום ההדוק מחזיק את השומן ומונע ממנו לבלוט קדימה. עם הגיל הספטום נחלש ונמתח והשומן הארובתי בולט קדימה ותורם למראה ה נפיחויות סביב העיניים הקרוי "שקיות מתחת לעיניים" או שקיות מעל העיניים.
מתחת למחיצה מצוי השומן הארובתי שתפקידו לשמש כבולם זעזועים לעין ולמנוע החבטות של העין בעצמות הארובה המקיפות אותה. השומן הארובתי אינו נוזלי אלא מוצק רך. זהו השומן הבולט קדימה עם הגיל ויוצר את השקיות סביב העיניים. לא ניתן לשאוב את השומן הזה. יש להסירו או לדחוק אותו לאחור ע"י שיטות כירורגיות מתקדמות.
מתחת לשומן מצוי שריר הלבטור שהוא השריר העיקרי הפותח את העין וגורם להרמת העפעפיים. השריר עצמו ממוקם בעומק הארובה והוא מחובר לעפעף באמצעות גיד רחב. עם השנים הגיד נמתח וגורם לצניחת עפעפיים. כך נוצר מראה מבוגר יותר ותתכן אף פגיעה בשדה הראיה כתוצאה מהסתרת האישון. חשוב מאד להבדיל האם צניחת עפעפיים נגרמת כתוצאה ממתיחת הגיד. או מחולשת השריר עצמו, היות והטיפול בשני המצבים שונה לחלוטין.
מתחת לשריר הלבטור מצוי שריר נוסף הקרוי שריר המולר. שריר זה הנו השריר המשני המרים את העפעף . למרות שפעילותו אינה רבה הוא האחראי על הכיוון העדין (Fine Tuning) של פתיחת העפעף. כיום קיימים ניתוחים חדישים להרמת עפעפיים המכוונים לשריר המולר, והם מדויקים יותר ומחזיקים מעמד שנים רבות יותר.
השכבה הבאה של העפעף קרויה טרזוס והיא כוללת רקמת חיבור צפופה אשר משמשת מעין שלד לעפעף. כל השרירים והגידים נאחזים לשכבה זו. הטרזוס מכיל בתוכו גם בלוטות שומן המפרישות את המרכיב השומני של שכבת הדמעות.
השכבה הפנימית ביותר של העפעף הנה הלחמית שהיא הרירית המצפה את העפעף ומצויה במגע ישיר עם העין. בשכבת הלחמית בלוטות מיוחדות המפרישות את המרכיב המימי והרירי של הדמעות. פגם בשכבה זו עשוי לגרום לעין יבשה.
